ביום שישי ה-26 בינואר 2024, בקור הירושלמי, התכנסנו עשרות נשים ואנשים וגם נציגות נוער לכנס הראשון בנושא למידה בית מדרשית מבוססת פרויקטים.
התכבדנו בנוכחות מנכ״ל האגודה לקידום החינוך מר איתן מורן והמנהלת הפדגוגית ניכל שביט, גיל ברדוגו מחמ״ד ואריה מארק המפקחים שלנו מטעם משרד החינוך, יעקב שניידר וד״ר אילנה דרור מובילי קהילת ידידי הייטק היי בישראל, אחותנו הבכורה מהייטק היי בחולון, אנשי ונשות חינוך שהגיעו מכל הארץ, ממגוון המגזרים, צוות, נערות ונערים והורים.
כל אלו, שותפות ושותפים לדרך – החל משלב החלימה ולאורך השנים ביכולת להגשים את הרעיון הגדול והמרגש של תיכון שחרית וללמוד ממנו.
דבר מנהלת התיכון, רני חזון וייס
השנים האחרונות הן שנים של הקמה, פיתוח ויצירה של תיכון שחרית. ימים רבים של למידה, ישיבות, פגישות בבתי קפה, בשולחנות עגולים, מפגש עם אנשים ונשים, מומחים ומומחיות קריאה, ביקורים בכל מיני מקומות, זומים ועוד. עד שהגענו לפדגוגיה של רשת בתי הספר של הייטק היי וההבנה שמה שמניע אותנו הוא הרצון שלנו לעשות את החיבורים בין בית הספר ובין העולם שמחוץ לבית הספר. בין העולם הדתי והכללי, בין הרוח והמעשה, בין תורה ועבודה והתפיסה ההוליסטית של הייטק היי רלוונטית ומה שאנחנו צריכים לעשות זה את ההתאמות לרוח הדתית והחברתית שלנו כאן בירושלים. למידה שהיא מצד אחד מעשית ולצד זה היא מתוקשבת, למידה שהיא אישית וקהילתית, שלומדת גם פנימה וגם מהעולם בחוץ. למידה שמבוססת על הקהילה.
ההבנה שיש צורך בתיכון ממלכתי דתי שמכין את הנערות והנערים לחיים עצמם בכל תחומי החיים ואיך הוא רלוונטי כאן ועכשיו ומפתח את העבודה העצמאית, את אופן הלימוד, את הכישורים החברתיים, את העולם הדתי, מאפשר הזדמנויוות ומאפשר להגשים חלומות הביאה אותנו להקמה של תיכון שחרית.
בין שלל המפגשים, נפגשנו גם עם יעקב שניידר שהגיע במיוחד לירושלים כדי לפגוש אותנו ולהתחבר לרעיונות שלנו ולתת לנו עוד כיוון בדרך. כך הצטרפנו לקהילת ידידי הייטק היי ישראל. במהלך הדרך, למדנו מאחותנו הבכורה – הייטק היי בחולון, בשיח, במפגש, בביקורים, בלמידה. גם בחטיבה וגם בתיכון. למדנו מה עובד ומה פחות עובד בהתאמה למערכת החינוך הישראלית ולצרכים החברתיים והלימודיים כאן בארץ ועל כך המון המון תודה. ההבנה שיש צורך בתיכון ממלכתי דתי שמכין את הנערות והנערים לחיים עצמם בכל תחומי החיים ואיך הוא רלוונטי כאן ועכשיו ומפתח את העבודה העצמאית, את אופן הלימוד, את הכישורים החברתיים, את העולם הדתי, מאפשר הזדמנויות ומאפשר להגשים חלומות הביאה אותנו להקמה של תיכון שחרית וההתאמה של הרעיונות של הייטק היי גם מהארץ וגם מהעולם לעולמנו הדתי, הירושלמי, הבית מדרשי.
חמש שנים אחרי, ובפתיחתו של המחזור הרביעי של תיכון שחרית, בחול המועד סוכות האחרון היינו בהייטק היי בסן דייגו. נסענו למסע למידה וחקר שהתחיל בניו יורק בחינוך היהודי דתי אורתודוקסי המעורב לבנים ובנות והמשיך לסן דייגו למסע למידה יחד עם משלחת של כ 35 אנשי ונשות חינוך מכל הארץ ומגוון המגזרים כחלק מקהילת ידידי הייטק היי בישראל. לא בכל יום מצטרף למסע הלמידה הזה מנכ"ל בית החינוך שלנו והמנהלת הפדגוגית שלנו מתוך הבנה עמוקה שמתרחש פה משהו משמעותי וגדול והם חלק ממנה לכל אורכה, בארץ ובעולם וזו הזדמנות לומר תודה גדולה על כל הקרקע המאפשרת את החלימה והפיתוח לאורך השנים. זכינו בבית חינוך מגדל ומאפשר, מצמיח, חולם ומגשים יחד.
היום, עם למעלה מ 200 משפחות וצוות שלם משוגע לדבר, עם הפנים קדימה לפתיחת המחזור החמישי שלנו בתיכון שחרית אנחנו גם לא רק מדמיינים את הבוגרים והבוגרות שלנו אלא ממש רואים אותם לנגד עיננו – נערות ונערים שיש להם עולם דתי רחב ועשיר, שיש להם את התעוזה ליזום, לפעול בעולם ולתקן אותו, שלא מחכים עם החלום שלהם לאחרי התיכון אלא במהלך שנות הלמידה שלהם פה בשחרית פועלים כדי להגשים אותו וככל שעוברות השנים ככה אני ממש יכולה לראות את זה ואת מה שהם מביאים לעולם ולדמיין את מה שהם עוד יביאו – במעורבות בכל תחומי החיים: במדרשות, בישיבות ובמכינות, בשירות הצבאי ובאקדמיה וכמובן בעולם התעסוקה.
תיכון שחרית הוא תיכון ממלכתי דתי תחת הפיקוח של החמ"ד. הכיתות הן כיתות נפרדות עם מרחבים משותפים. יש כיתת בנים וכיתת בנות והמודל הוא מודל מודולרי שבו לאורך השנים הנערות והנערים לומדים גם ביחד וגם לחוד מתוך תפיסת עולם שרואה בצורך של הנערות והנערים גם בפיתוח הזהות האישית שלהם וגם כחלק מחברה מעורבת והתפקיד שלנו הוא לתת להם את הכלים ללמוד ולחיות יחד. המודל הוא מודל חברתי, לא מודל דתי ויכול להתאים בעיננו לכל המגזרים. בתיכון שחרית, אנחנו פונים ופונות למשפחות שכל אורח חייהן הוא מעורב בכל תחומי החיים – שירות צבאי, מכינות, אקדמיה, תעסוקה וחשוב לנו להיות שם עבורם גם ברגעים של ההתבגרות וללוות את התהליך. חלק מהלמידה היא נפרדת וחלק מעורבת. ולאורך השנים עד סוף י"ב יש יותר ויותר מרחבים משותפים שהם לא רק הלא פורמליים.
אורח החיים בבית הספר הוא דתי. מידי בוקר יש תפיילה והתפילה היא נפרדת. נערים בנפרד ונערות בנפרד. תפילה במניין ובשני וחמישי עם קריאת התורה ועליה לתורה למי שרוצה או רוצה. התפילה היא חובה. נערים מחויבים בכיפה והנערות יכולות ללכת במכנסיים.
יש לנו בתיכון שחרית רב ורבנית שהן הדמויות הרוחניות בבית הספר. הרב דרור שטרשון והרבנית עידית מבורך שאג, שניהם תלמידי חכמים בעלי ידע המובילים את התכנית הרוחנית דתית שמשולבת גם במגוון בתי המדרש וגם בדרכים נוספות – המטרה שלנו היא לאפשר לנערות והנערים להשמיע קול, לאחוז בארון הספרים היהודי ולהרגיש בו בני ובנות בית. עיסוק בסוגיות של תפילה, אמונה, מוסר בדרכים שונות גם בפרויקטים אבל גם במפגשים ושיחות, בלימוד תורה, בשבת בית ספרית וסמינריונים שונים שהם חלק מגיבוש הזהות הדתית חברתית של הנערות והנערים שלנו.
בימים אלו, אנחנו בסיומה של המחצית ולפנינו מעמד חלוקת התעודות וערב התוצרים. במהלך היום תוכלו לפגוש במגוון העשייה ודרכי הלמידה שלנו בתיכון שחרית. בביסוס הידע, בפיתוח המיומנויות ובתוצרים. תוכלו לשמוע גם מהצוות החינוכי המוכשר שלנו, שנדרשת ממנו מקצועיות, יצירתיות, עבודה תמנונית ממש ביכולת להחזיק כל כך הרבה תהליכים ואת הנערות והנערים שלנו שבחרו להיות חלק מהסיפור של שחרית, ללמוד אחרת, להיות פעילים ופעילות בכל תהליכי הלמידה שלהן. הכנס היום יותר מהכל – איפשר לנו עוד שלב בתהליך הלמידה והצמיחה במהט על תהליכי העבודה וההתפתחות לאורך השנים. גם של הנערות והנערים וגם של הצוות. אנחנו כל הזמן בתהליך של למידה. מרגש לראות את הדרך שעשינו בעבודה במגוון הזירות – גם דתית, גם חברתית, גם לימודית וגם רגשית משמעותית ותרגישו בנוח לשאול שאלות.
ועוד מילה אישית על המצב החברתי שבו אנחנו נמצאות ונמצאים. תיכון שחרית פועל בלא מעט זירות לתיקון עולם ואחד התפקידים שלנו הוא בין היתר לפעול ברוח דבריו של הרב זקס – לרפא עולם שבור. בבסיס בתי המדרש שלנו – למידה שיש בה דרישה לפפעולה ותיקון השברים. בית המדרש החברתי שלנו הוא בית מדרש שבו אנחנו לומדות ולומדים, נפגשות ונפגשים עם דמויות, עם החברה הישראלית, עם סוגיות חברתיות מגוונות ונדרשות ונדרשים לעשות. להרחיב את שריר הקשב ולפעול מתוך העולם הדתי שלנו כדי לתקן את העולם, כדי לרפא אותו. הרב זאקס מעדיף את המילה תקווה – האמונה שיחד נוכל לגרום לכך שיהיה טוב. נלמד, נפעל בעולם וקורא לנו לרפא עולם שבור.
אתמול ציינו את ט"ו בשבט. בימים כתיקונם זהו חג שאני מאוד אוהבת. חג פשוט. בלי מלחמות. חג של טבע. חג שהוא ייחודי לנו כאן – בארץ. בימים אלו כשהאובדן הוא גדול, יש לנו לא מעט תפקידים כאן בתיכון שחרית וברוח הימים אנחנו מבקשות ומבקשים לקחת את דבריו של הרב זאקס וביחד להמשיך להצמיח את התקווה – במערכת החינוך, בחברה הדתית, בחברה הישראלית. להביט סביב, לבנות את המקום, ליצור את הדרך, להביא את התקווה. בצמיחה.
ב 1945, חיבר המלחין מרדכי זעירא את שיר ההודיה. הוא היה אז לוחם יהודי בצבא הבריטי וכתב בגעגוע לבני ובנות ביתו.
לִוִּית אוֹתִי, אַרְצִי, בְּלֹבֶן שְׁקֵדִיָּה,
בְּזֹהַר חַמָּתֵךְ וּמֶרְחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ,
וְשִׁיר נָתַתְּ בְּפִי, הוּא שִׁיר הַהוֹדָיָה,
לְהַשְׁמִיעוֹ הַרְחֵק, הַרְחֵק מִגְּבוּלוֹתַיִךְ.
וְהוּא שָׁמוּר בַּלֵּב, זֶה שִׁיר הָרְגָבִים,
וּבְרַחֲבֵי נֵכָר מוֹלֶדֶת יַעַטְפֶנּוּ,
וְרִבְבוֹת אַחַי, בָּנַיִךְ הַטּוֹבִים,
יַקְשִׁיבוּ לוֹ דּוּמָם וְיִרְגְּעוּ מִמֶּנּוּ.
וְעֵת נָשׁוּב, אַרְצִי, שְׂבֵעֵי גַּעְגּוּעִים,
צְמֵאִים לְחַמָּתֵךְ, לְשֶׁפַע טוֹבוֹתַיִךְ,
יֻחְזַר לָךְ אָז הַשִּׁיר מִלֵּב בָּנִים גֵּאִים,
וְטוֹב יִהְיֶה לִצְעֹד בְּרַחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ.
בט"ו בשבט מקיימת הקהילה היהודית 'בני ישראל' מהודו את המלידה, טקס של תקווה לברכה ליבול, פריון ושפע. הטקס פונה אל האלוהים ואל אליהו הנביא, דמות מרכזית בסיפורה המכונן של הקהילה. הטקס נחגג בט"ו בשבט בשדות או בטבע וכולל מאכל בשם 'מלידה'. המאכל מורכב מסולת בלולה ופירות העץ והאדמה ומיני בשמים, והוא מסמל את קורבן המנחה שהיה נהוג בבית המקדש. טקסי המלידה נערכים בבתים בכל זמן שהמשפחה מבקשת ברכה ושפע. בט"ו בשבט מכונה טקס המלידה – מנחת שלום. אין כמו ט"ו בשבט כדי להתפלל שיצמח פה טוב יותר ובתפילה לשלום ולשובם של כל החיילים והחיילות בשלום, לרפואת הנפש והגוף ולשובם של החטופות והחטופים במהרה הביתה.
דבר מנהל חטיבת הביניים, אמרי פז
לפני כ-7 שנים, אני מורה צעיר, חיפשתי את דרכי במערכת החינוך הירושלמית ומצאתי את ביתי בתיכון דרור. בית ספר קטן ומשפחתי, ממלכתי דתי מעורב לבנים ולבנות. צוות מגוון מאוד ומסור. נערים ונערות ממשפחות מסורתיות בעיקר, שהמשותף להם שלא היה להם מקום. רבים נפלטו ממוסדות החינוך הדתי.
חינכתי כיתה י', כיתה מתוקה ומאתגרת מאוד. חבורה של נערים ונערות עוטי שריון וקוצים, לא מאמינים שמישהו מאמין בהם. לא מאמינים בעצמם.
באותן שנים עבדתי במקביל קצת בעולמות האקטיביזם החברתי ובהשראתם רציתי להפגיש את הנערים והנערות עם סוגיות אזרחיות, פוליטיות, קונפליקטואליות. רציתי לפתוח להם את הראש, לפתח בהם יכולת הקשבה לדעות שונות ולעזור להם לגבש עמדה עצמאית ומעמיקה על המציאות.
אני זוכר שבשיעורים הראשונים הם הסתכלו עלי במבט של- מי אתה ומה אתה רוצה מחיינו וגם- עזוב אותנו בשקט. אבל לאט לאט סללתי דרך אל ליבם. בניתי מערך שעסק במגוון של קונפליקטים חברתיים בישראל – דת ומדינה, ימין ושמאל בכלכלה, הסכסוך הישראלי פלסטיני, הקהילה החרדית. נושאים שבעיני הם מרתקים וקריטיים בשלבי עיצוב הזהות. אני זוכר שמהרגע שראיתי את המבט הבוהה שלהם, האינטואיציה שלי היתה שמשהו צריך להיות אחרת. לא אני צריך לדבר מולם אלא הם אלה שצריכים לעבוד, ללמוד, לחקור, לגבש עמדה. זה צריך להיות שלהם.
בשלב מסוים התגבש לי פרויקט – החלטתי שהנערים והנערות יעבירו סיור במרכז העיר ירושלים בעקבות קונפליקטים חברתיים בישראל. כל קונפליקט יתואר באמצעות אתר בעיר. כך בשדרת הפאבים במרכז העיר הם דיברו על סוגיית פתיחת עסקים ומקומות בילוי בשבת, ליד מסעדה ללא תעודת כשרות דיברנו על הרבנות הראשית והצמיחה באותן שנים של השגחה פרטית (מה שהיום נקרא כשרות צהר), ברחוב קרן היסוד דיברנו על מצעד הגאווה הירושלמי ורצח שירה בנקי, ובסמוך לשער שכם דיברנו על יחסי יהודים וערבים, במזרח ומערב העיר. לנערים והנערות היה מאוד חשוב להביע את עמדתם האישית ואני זוכר שהתלבטתי בכך. אבל חינוך הוא פוליטי, והוא צריך גם לאפשר את הפוליטי, ולכן הסכמתי. היה לי תנאי אחד – שבכל הדרכה הם יצליחו להסביר גם את העמדה שמנגד. לאחר תהליך למידה, חקר ומפגש עם דמויות, יצאנו לסיור. זה היה מרגש. נערים ונערות שבתחילת הדרך פקפקו בי, עמדו ברחובה של עיר, דיברו בביטחון, הציגו את הסוגיות על כל צדדיהן, והנחו את הכל בעצמם. הרגשתי שאני עושה חינוך.
חשוב לי לציין – לא ידעתי שמה שאני עושה זה PBL. כבר הכרתי אז את המושג, אבל זה עוד לא התיישב לי במוח (שזו נקודה חשובה בתהליכי שינוי). לא הגדרתי שאלה פוריה, וגם לא ידע, מיומנויות והרגלים. יותר מזה, גם לא ידעתי בדיוק מתחילת הדרך לאן אני רוצה שהפרויקט הזה יגיע. בעיקר רציתי שהנערים והנערות יהיו סקרנים, יתעניינו, יתווכחו. שהם יתחברו וילמדו מתוך תשוקה. זו היתה עבודה עם אינטואיציה.
שנה לאחר מכן מתקבלת החלטה להקים את שחרית. רני דיברה על מסע החקר שלנו והבחירה במודל של הייטק היי. הבנו שלמידה מבוססת פרויקטים היא שיטה שאנחנו לוקחים אותה והולכים איתה עד הסוף. בהבנה שהיא יכולה לאפשר חיבור אותנטי ללמידה שרלוונטית למציאות שבה אנחנו חיים. ואולי עוד יכולה להציל את המוסד הזה שנקרא בית ספר.
אבל הבנו עוד משהו. הבנו שזה לא לגמרי חדש עבורנו. כולנו גדלנו במוסדות של לימוד תורה – בתי מדרש, ישיבות ומדרשות. כולנו הקדשנו מספר שנים מחיינו לישיבה ביחד עם חברותא מול דף גמרא או תנ"ך או כל ספר מארון הספרים היהודי, מנסים לפצח את הטקסט, מתווכחים, נוקטים עמדות, מגבשים זהות. השיטה הזו שבה אין מורה, אלא מי שלומד הוא אתה יחד עם החברותא שלך, מתוך תשוקה, סקרנות ועניין, היתה מוכרת לנו. וזה לא מאוד שונה מ- PBL. רצינו להביא את זה לבית הספר. לחבר את ה-PBL עם בית המדרש.
קראנו לזה "למידה בית מדרשית מבוססת פרויקטים". והחלטנו שכך תראה הלמידה. אם בלמידה המסורתית 90 אחוז מהזמן מוקדש להנחלת ידע על ידי המורה, בלמידה בית מדרשית הידע שווה בחשיבותו לזמן שמוקדש לפיתוח המיומנויות. יש ידע. הוא חשוב. אבל לא פחות חשובים ממנו הם היכולת לנתח טקסט, לחפש מידע, לעבוד בצוות או בקבוצה, וגם לעבוד לבד, להתווכח, להציג מול קהל, להגיש עבודה ולחזור ולתקן אותה שוב ושוב, למזג עמדות, לגבש עמדה עצמאית. אנחנו לא יודעים לאיזה עולם הנערים והנערות שלנו יגדלו. אבל אנחנו יודעים שהם זקוקים למיומנויות רבות ומגוונות, והתפקיד שלנו הוא לתת להם את האפשרות להם לרכוש אותן.
הבנו גם שיש מלאכותיות מסוימת בחלוקה לתחומי ידע. שהרי העולם הוא מרובד ומרובה פנים. פרקנו את המערכת ובנינו אותה מחדש. מערכת רב תחומית של "בתי מדרש". כך למשל בית מדרש רוח מכיל בתוכו ספרות, היסטוריה וגאוגרפיה. בית מדרש יהדות מכיל בתוכו תנ"ך, תושב"ע, גמרא. יש גם בית מדרש מדע וטבע, בית מדרש מתמטיקה, בית מדרש אנגלית, בית מדרש יוצר, ועוד.
כל שיעור בשחרית הוא בין שעה וחצי לשלוש שעות. והוא נראה כמו סדר בישיבה – מתחילים בפתיחה קצרה של המורה – שמזכיר מה הפרויקט עליו אנחנו עובדים, מה עשינו כבר, לאן פנינו ומה נעשה היום. לאחר מכן הנערים והנערות יוצאים ללמידה עצמאית. יש להם מחשבים ניידים והם חוקרים. מתקדמים בתהליכי החקר. לפעמים לבד, לפעמים בזוגות, לפעמים בקבוצות. השיעור מסתיים באיסוף בחזרה עם המורה. ככה נראה כל שיעור בשחרית.
לאורך הדרך הצוות פיתח מגוון של פרויקטים מגוונים עם שאלות מרתקות כמו – למי שייכת ירושלים, איך לקחת אוטונומיה על הגןף שלי, מה הופך מנהיג למוצלח, למה דברים רעים קורים לאנשים טובים, מה הופך כישלון למרהיב, איך משחקים מתמטיקה. אלה שאלות ברוח, ביהדות, באנגלית, במדעים.
בנינו מודל שבכיתות ז-ח הלמידה מאוד מובנית ע"י המורה שמגדיר מראש את השאלה הפוריה, את הידע ואת התוצר, ובכיתה ט הנערים והנערות כבר שואלים את השאלות בעצמם. פעמיים בשנה בסוף כל מחצית המערכת מתפנה לעבודת חקר מעמיקה סביב נושא על שנבחר מראש. בדיוק סיימנו את עבודות החקר על קישוריות. העבודות שלהם מרתקות.
הרבה אנשים אמרו לנו לאורך הדרך -אוקיי בחטיבה זה נחמד אבל מה יהיה עם הבגרויות? לנו היה ברור שאנחנו ממשיכים גם בתיכון. בנינו מודל בגרויות ייחודי בליווי, תמיכה והתלהבות של משרד החינוך והפיקוח שמשלב גם בגרויות רגילות אבל גם בגרויות ייחודיות בלמידה בית מדרשית שאנחנו כותבים ומפתחים.
אנחנו כבר בשנתנו הרביעית, לקראת החמישית, והדברים מעמיקים ונהיים מדויקים יותר. אם בשנה הראשונה היינו סטארט אפ קטן וחתרני – היום זה כבר ממש בית ספר (עדיין קצת חתרני). עם צוות גדל ומסור, עם סדירויות שנוסחו ותהליכי עבודה. יש הכשרת צוות בקיץ ולאורך כל השנה. יש ליווי פדגוגי, רגשי וחברתי. יש לנו עוד דרך, אבל החלום כבר לגמרי מתגשם.
וחשוב להזכיר- זה בית ספר. עם מסגרת. עם כללים. יש לו"ז. מערכת. זה לא דמוקרטי. עם נערים ונערות מתבגרים, סקרנים, סוערים, שמחים ומתלהבים, שמגבשים את זהותם, וגם בודקים את הגבולות לפעמים. ואנחנו כאן כדי ללוות אותם בתהליכי הצמיחה, להנחות אותם בלמידה, להציב גבולות לפעמים. כי חינוך הוא חינוך. בכל שיטה פדגוגית. ובסוף בשביל זה אנחנו כאן.